למה שיקשיבו לך? (אותנטיות מול קהל)

מה גורם לנו לרצות להקשיב לאדם מסוים שעומד על הבמה, ולהשתעמם מאדם אחר?

הרצון להקשיב לאדם על הבמה ולעומת זאת לא להראות עיניין כלפי אדם אחר על אותה הבמה, קשור ביכולת של אותו המרצה להביא את עצמו לבמה, לבטא אמת מסוימת שקיימת בו.

רובנו נבוכים לבטא את מי שאנחנו כשיש בסביבה אנשים שאנחנו לא מכירים עד הסוף. הרי מי יודע מה הם יחשבו עלינו ומה הרושם שיתקבל אצלכם עלינו…

אבל הנה הפרדוקס:

דווקא בעת דיבור מול קהל על הבמה זה ממש חיוני לבטא את עצמך באופן משוחרר. אחרת הקהל רואה אדם זהיר ומתאמץ. הוא יראה 'אדם ממוצע'. ואין בכך כל עניין.

מזמינה אתכם לצפות בשיחה שלי עם השחקן הלל קפון שמנחה יחד איתי בסדנאות ובקורסי המעבדה, על היופי שיש באנשים שמרשים לעצמם להתבטא בחופשיות.