איך להתחבר לקהל שלכם דרך הלב והבטן?
אחת השאלות שמטרידות את כל מי שצריך לדבר מול קהל היא: איך לעורר עניין? איך לגרום לצד השני להתחבר אליי ולרעיונות שאני מציג?
אפשר להתחיל עם התבוננות על התוכן שלך וממה הוא בנוי.
אני רוצה להציג לכם את אחד הכלים החזקים שאנחנו מלמדים בקורסים שלנו.
זהו כלי שמאפשר לנו לגעת לקהל בבטן ובלב, ולא רק דרך השכל.
כלי חכם ומאד פשוט, שמאפשר ממש להגביר את רמת המעורבות של הקהל, עם המסר עצמו ואיתנו כמי שמעבירים אותו.
מה קורה בדרך כלל כשיש לנו תוכן להעביר (ולא משנה אם זה סיפור מהחיים או תיאור פיצ'ר חדש בתוכנה)? רוב האנשים נוטים להתמקד בעובדות.
רובנו רגילים לחשוב בעובדות, לענות על השאלה 'מה זה' או 'מה קרה'.
העובדות הן כמובן חשובות, אי-אפשר בלעדיהן. אבל האם זה מספיק כדי לעורר עניין? האם זה מספיק כדי לספר סיפור?
הקהל שלנו, שכלתני ורציונלי ככל שיהיה, לא בנוי רק משכל. יש לו רגשות ויש לו גוף. וכדי להגיע אליו באמת, כדי שיהיה לו אכפת ממה שיש לך להגיד, לא מספיק לדבר עם השכל שלו.
בואו נלמד מהם 3 סוגי תוכן שמהם בנוי סיפור טוב
עובדות:
זה הבסיס. השלד. מה שקרה. מה שיש.
לדוגמא:
"נסענו לרמת הגולן והגענו לצימר."
"יש לנו פיצ'ר חדש באפליקציה, של ייצוג ויזואלי של המוצר הנבחר"
הבעיה היא, שאצל הרבה אנשים, המסר בנוי אך ורק מעובדות, ואז הוא תמציתי, דל, יבש, לא מייצר חיבור.
אמנם, אנחנו נמצאים בתרבות שמעריכה ומעדיפה תכנים קצרים, וחשוב מאד לא להעמיס ולא 'לחפור'. זו הסיבה שמובילה הרבה אנשים להסתפק רק בעובדות.
אבל דיבור מול קהל הוא לא פס ייצור של מילים. זו מערכת יחסים. הזדמנות לחיבור עם רעיון, עם פרויקט, עם תובנה…
מה שקורה להרבה אנשים מול קהל הוא שמרוב רצון 'לא לחפור' – מגישים לקהל תוכן בלי 'בשר', בלי משמעות, ומפספסים את כל הפואנטה!
הרי מה קורה לכם כאתם מדברים עם אדם שמעורר בכם עניין וסקרנות? בא לכם לשמוע עוד… הנקודה היא לתת לסיפור מספיק 'בשר' כדי שייגע בצד השני.
אז בואו נראה מה צריך כדי להפוך את העובדות לסיפור שיוצר חיבור:
חושים:
תוכן חושי מתאר מה שרואים, שומעים, מריחים, חשים או טועמים.
זה מכניס את הקהל לתוך ה'סרט' של מה שאתם מדברים עליו, גורם לו לדמיין את הדברים. מפעיל אזור אחר לגמרי במוח.
תוכן חושי מאפשר לך 'לגעת' וממש ליצור חוויה הגופנית אצל הקהל שלך, דרך המילים.
לעורר את הדמיון ואת המוח בדרכים שלא קשורות לשכל הרציונלי. לגרום לקהל להרגיש את המסר במקום לחשוב עליו.
לדוגמא:
"כשהגענו לצימר, היה ערפל כבד, לא ראינו כלום אבל יכולנו להריח את האדמה הלחה"
"כשנפתח לך מסך הבחירה, את ממש רואה תמונה של הפיצה עם אדים יוצאים ממנה, רואה את הזיתים כמו שהזמנת, ואת יכולה להגדיל אותה עם האצבעות שלך וככה לבחור את הגודל המבוקש."
רגשות:
כיום כבר ידוע שהחלטות לא באמת מתקבלות מהשכל אלא עוברות דרך המערכת הרגשית, ולכן כל-כך חשוב לבסס עם הקהל שלנו קשר שנוגע לא רק בשכל אלא גם ברגשות שלו.
תוכן רגשי מדבר על המשמעות הרגשית של מה שקרה או של המוצר/הרעיון שהצגת.
איך העובדות גורמות לך, או לכם כארגון, או לקהל היעד שלכם להרגיש? איך הרגע הזה בסיפור שלך הרגיש עבורך או עבור מי שהיה שם?
התוכן הרגשי מחבר את הקהל קודם כל אל עצמו, מעורר בו תגובה עמוקה יותר, ובנוסף מחבר אותו אליך כמספר.
לדוגמא:
"בשבילי, הנוף הזה הרגיש כמו חו"ל, התלהבתי מכל דבר שם, הרגשתי כמו ילדה.."
"היציאה של הפיצ'ר החדש היא סופו של מסע בן שנתיים שבו האמנתי שזה אפשרי ופרצתי גבולות יחד עם צוות הפיתוח"
"כשהמשתמש פוגש את תמונת הפיצה המסוימת שלו באפליקציה, הוא בעצם כבר נכנס לחוויה הרגשית, לכיף של אכילת פיצה עם החברים או פשוט לרעב שבגללו נכנס לאפליקציה והוא הרבה יותר מחובר אלינו."
בניית סיפור משלושת סוגי התוכן
כשבונים סיפור או יוצרים הרצאה, חשוב לוודא שיש בה, לצד העובדות, גם תיבול של חוויה חושית ורגש.
כששוזרים את שלושת סוגי התוכן יחד, הקהל מקבל סיפור שהוא פשוט לא יכול להישאר אדיש אליו!!
יש לציין שלפעמים ההבדל בין תוכן עובדתי לתוכן חושי (או רגשי) הוא לא גדול, ובכל זאת הוא יוצר אפקט אחר לגמרי אצל הקהל שלך.
שימו לב להבדל הקטן-אבל-גדול בין להגיד נתון שכלתני: "כ-66% מהאוכלוסיה סובלת מפחד קהל" לבין תיאור תמונה ש'רואים בעיניים': "שניים מכל שלושה אנשים סובלים מפחד קהל".
>> קראו על – איך להתגבר על פחד קהל?
אז איך בכל זאת לא 'לחפור'?
הרעיון הוא להתאים את השימוש בשלושת סוגי התוכן, ואת המינונים שלהם, לאופי ההרצאה שלך, לקהל שאליו פונים ולמטרה שלך בהעברת המסר.
כמובן שאם נדרש ממך להעביר הנחיות טכניות לשעת חירום, אין טעם בתיאורים חושיים ארוכים…
כשמדובר בהרצאה שכלתנית במהותה (סיכום נתונים פיננסיים, שלבי התקדמות פרויקט וכדו), אפשר לחשוב על התוכן החושי והרגשי כתבלינים.
בדיוק כמו תבלין טוב – שימוש מצומצם בהם ייתן המון טעם לעובדות ויסלול לכם את הדרך אל העברת המסר ביתר קלות.
בואו נזכור שלפעמים, המפתח ליצירת קשב כלשהו בפרזנטציה שלנו (למשל כחלק מרצף של ישיבות בתוך יום עבודה) הוא ביכולת שלנו ליצור מעורבות חושית או רגשית.
כשמדובר בהרצאה על סיפור חיים, או על מקום כלשהו בעולם (וכיום יש המון מדריכי טיולים שנאלצים להרצות על מקומות במקום לבקר בהם פיזית…) אז יש הרבה מקום לחושים ורגשות, למעשה הם אלה שעושים את ההרצאה והופכים אותה לבלתי נשכחת.
ממליצים לכם להתחיל להתנסות עם סוגי התוכן ולהפוך את המסרים שלכם להרבה יותר נוגעים.
>>למידע על הקורסים הקרובים של המעבדה לדיבור מול קהל, ועל תהליכים להעצמת הביטוי העצמי, לחצו כאן.
>>להאזנה לפודקאסט שינויים בהרגלי הביטוי לחצו כאן
